פסק-דין בתיק רע"צ 60299-05-12

1.       בפני בקשת רשות ערעור על החלטות כב' רשמת ההוצאה לפועל (הגב' אידר ינון אפרת) מיום 24/5/12 ומיום 28/5/12 בהן  נקבע כי אין מקום להעביר התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת המועד שהוגשו על ידי המערער לדיון בבית משפט השלום. קודם לכן , הגיש המערער התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. בבקשה להארכת המועד טען החייב כי בתיק ההוצל"פ נרשם שהאזהרה נמסרה לו בחודש אוגוסט 2011 אך הוא אינו זוכר מסירה שכזו. עוד ציין בבקשה את בקשתו לזמן את  השליח שמסר את האזהרה לחקירה, שכן בתצהיר השליח נרשם כי המסירה בוצעה בחודש נובמבר 2011 ואילו בהעתק האזהרה נרשם כי היא בוצעה בחודש אוגוסט 2011. רשמת ההוצל"פ דנה בבקשה להארכת המועד (ללא דיון פרונטלי) והחליטה ביום 16/5/12 כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הביא ראשית ראיה לסתירת החזקה אשר מקים סעיף 7(ד) לחוק ההוצאה לפועל. באותה החלטה קבעה כב' הרשמת כי הבקשה למתן ארכה נדחית ועל החייב להגיש בקשה חדשה למתן אורכה. ביום 28/5/12 הגיש המערער " התנגדות ובקשה להארכת מועד משום זהירות". בבקשה זו חזר וטען כי לא בוצעה לו מסירה וכי הוא מבקש לזמן את מבצע המסירה. עוד טען כי בגין החוב הנטען מתנהל הליך מקביל המתברר בבית משפט השלום וגם מטעם זה יש לקבל את בקשתו. כב' הרשמת קבעה בהחלטתה מיום 2/5/12 כי הבהירה לחייב שעליו " להגיש בקשה להארכת המועד כאשר מפורטים בה טעמים שונים על אלו שהוכרע בהם" עוד קבעה כי בבקשה הנוספת  שהוגשה אין טעמים חדשים ועל כן אין מקום להורות על העברת הדיון בהתנגדות.

2.       המערער טוען כי היה על כב' הרשמת להעביר את ההתנגדות ביחד עם הבקשה להארכת המועד לבית המשפט על מנת שזה ידון ב2 הבקשות ולא היה מקום לפצל בין 2 הבקשות.

3.       המשיב סבור כי לא נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת.

4.       לאחר דיון בבקשה אני דנה בה כבערעור.

5.       תקנה 109 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי  " בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות האמורה בתקנה 106 תוגש ללשכת הוצאה לפועל בכתב בצירוף תצהיר ובצירוף כתב ההתנגדות, ורשם ההוצאה לפועל ייתן הוראות ביחס לחיוב בריבית לפי סעיף 81א3 לחוק, ויעביר אותה לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות."

6.       דוד בר אופיר בספרו " הוצאה לפועל הליכים והלכות" ( מהדורה שביעית) מציין בעניין זה כדלקמן:

" מי שסבור כי התנגדות הוגשה במועד, מכיוון שכתבי-בי-דין לא הומצאו כדין או מטעם אחר, רשאי להגיש אל לשכת ההוצאה לפועל בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה כדין ובמועד, ולבקש מהרשם להעביר את הבקשה אל בית המשפט המוסמך. הרשם ייטיב לעשות אם לא יורה לחייבים להגיש בקשה להארכת מועד, שכן בקשה כזו חוסמת אותם מלטעון שההמצאה לא בוצעה כלל או לא בוצעה כדין. זכותם של החייבים לטעון בפני בית המשפט כי ההתנגדות הוגשה במועד בגלל פגמים שנפלו בהמצאה (או שהמסמכים לא הומצאו כלל), והרשם אינו רשאי לנתב את טיעוניהם למסלול מוגדר ומצומצם מראש של בקשה להארכת מועד. כלומר: אם הרישומים שבתיק מצביעים על כך שההתנגדות מוגשת באיחור- לא יעביר הרשם את ההתנגדות לבית המשפט, והעיקר שלא יוסיף כל הוראה המחייבת את החייב להגיש בקשה כלשהי. החייב או בא כוחו הם שיחליטו מהי הבקשה שראויה להידון בפני בית המשפט, והיא תוגש אל לשכת ההוצאה לפועל ותעבור על ידי הרשם אל בית בית המשפט המוסמך."

7.       לפיכך, אני מקבלת את טענת המערער כי לא היה מקום לפצל בין ההתנגדות לבין הבקשה להארכת המועד/ הבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד. היה על הרשמת להעביר את ההתנגדות ביחד עם הבקשה להארכת המועד לבית המשפט וזאת כמצוות תקנה 109.

עוד יש להוסיף בעניין זה ,כי לא נדונה כלל בקשתו של החייב לזמן את המוסר לחקירה כמו גם טענתו כי יש להאריך את המועד ולו מן הטעם שהסכסוך כולו נדון במסגרת הליך אחר.

8.       לאור האמור, אני מורה על קבלת הערעור.

9.       מזכירות ההוצל"פ תעביר את ההתנגדות והבקשה להארכת המועד שהוגשו בתיק

 16-12961-11-8, לבית המשפט השלום בנתניה.

10.   בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

11.   מזכירות בית המשפט תעביר את פסק הדין לתיק ההוצל"פ 16-12961-11-8.

ניתן היום,  י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: